פסק-דין בתיק ת"א 1154-09

1.         זוהי תובענה שעניינה נזקי רכוש, כתוצאה משני אירועים של הצפת מי שופכין במפלס התחתון של בית התובע - מפלס קומת המרתף.

            הנתבעת הינה תאגיד המים המקומי.

            על פי כתב התביעה בשני מועדים שונים, האחד ביום 15.06.2008 והשני ביום 26.08.2008 הוצף המפלס התחתון של הנכס במי שופכין, דבר אשר גרם לטענת התובע לנזקים לרכוש. 

            על פי כתב התביעה, בתאריך 15.06.2008 הבחינו בני משפחת התובע, כי המפלס התחתון של דירת המגורים מוצף במי שופכין המגיעים עד כדי גובה של כ- 30 ס"מ מרצפת הבית.  נטען כי במהלך שיחה טלפונית עם המוקד המאויש של הנתבעת, התנערה היא מאחריותה להצפה וטענה כי מדובר בתקלה ביתית שאינה באחריותה ורק לאחר הזמנת פקח עירוני של העיריה ואינסטלאטור על ידי התובע אשר קבעו באופן חד-משמעי כי מדובר בסתימת ביוב בצינור קו ביוב ראשי, נאותה הנתבעת לשלוח מפקח מטעמה לבחון את ההצפה.

            נטען כי לאחר זמן הגיע פקח הנתבעת שהצטרף לעבודת גילוי השוחה העירונית ואז הוברר כי אכן מדובר בסתימת ביוב בקו ביוב ראשי, שהוא עולה גדותיו ושוחותיו קבורות ללא יכולת המים לפרוץ את מכסה השוחה תוך שהוא מוסיף להזרים ביוב גולמי לבית התובע. נטען כי אלמלא התחזוקה הירודה של קו הביוב העירוני לא היה צורך בניסיונות הגילוי שארכו דקות ארוכות וכי חובה על הנתבעת לדאוג לכך ששוחות הביוב יהיו גלויות לחלוטין ובגובה פני הקרקע בכל זמן מתאים, כי אילו השוחה היתה גלויה אפשר וההצפה היתה נמנעת לחלוטין.

            נטען כי בחלוף כ- 4 שעות מזמן הגילוי, הגיע קבלן מטעם הנתבעת אשר החל בעבודת תיקון התקלה, ואולם קבלן זה לא היה מצויד באמצעים לשאיבת הביוב מהבית המוצף, ולפיכך, נאלץ בנו של התובע לדאוג בעצמו ועל חשבונו לשאיבה.

            נטען כי כתוצאה מההצפה ניזוקו פרטי לבוש רבים, ציוד, ריהוט, כלי נגינה, מכשירי אלקטרוניקה וכיוצא באלה, בשווי של 53,660 ש"ח.

            על פי כתב התביעה בתאריך 26.08.2008, שוב הוצף בית התובע במי שופכין.

            נטען כי, שוב נהרס כליל ציוד, וכי הציוד אשר נהרס בפעם השניה, היה ברובו ציוד חדיש אשר נרכש מיד לאחר ההצפה הראשונה וכתוצאה ממנו.  עוד נטען כי גם הפעם נאלץ התובע לדאוג בעצמו לשאיבת מי הביוב מביתו, מאחר ונציג הנתבעת מסר לו כי אין בידם הציוד הדרוש לביצוע שאיבת הביוב מפנים הבית.

            עוד על פי כתב התביעה ביום למחרת הגיע קבלן מטעם הנתבעת וביצע שיפוץ יסודי שכלל החלפת צנרת מאסיבית של קו הביוב העירוני, מעשה שעל הנתבעת לעשות מיד לאחר ההצפה הראשונה.

            נטען כי נזקי התובע כתוצאה מההצפה השניה, הינם בסך 68,330 ש"ח. 

            לכתב התביעה מצורף כנספח ה' מסמך ובו כותרת "סיכום פגישה" וממנה עולה טענת הנתבעת, כי לנכס ניתן היתר בניה מיום 15.05.1987, כי הבקשה להיתר וההיתר אינם כוללים אינסטלציה/ביוב/כלים סניטריים בקומת המרתף, ובהתאם למסמכים אלו, בניית שירותים במקלחת בקומת מרתף נבנו שלא על פי היתר הבניה, על אחריותו המלאה של הבונה. כך על פי נספח ה' לכתב התביעה. בתשובה טוען התובע בכתב התביעה, כי "היתר הבניה מצוי בשלבי אישור סופיים, ובכל מקרה - אינו רלוונטי כלל ועיקר לאירועים המפורטים בכתב תביעה זה, שהרי מקור ההצפה בקו הביוב הראשי ולאו בצנרת הבית".

2.         מהאמור לעיל בנספח ה' לכתב התביעה, עולה טענת ההגנה של הנתבעת והיא בעיקרה כי במרתף נעשתה בניה ללא היתר ובניגוד להיתר. 

            הנתבעת טוענת, כי חיבור מערכת הביוב הפרטית בקומת המרתף אל מערכת הביוב העירונית, הינה בניגוד להיתר ו/או ללא היתר מתאים ו/או ברשלנות ובניגוד לכללים אלמנטאריים וההנחיות המקצועיות המקובלות וכתוצאה מכך "זרימת הביוב ממרתפו של התובע, היתה נגד כיוון זרימת הביוב העירונית ובניגוד להוראות מתקני תברואה. זו הסיבה להצפה שנגרמה ולא כל סיבה נטענת אחרת". 

הנתבעת טוענת, כי :

"בהתאם לתקן ישראלי 1205.5, רום פני מכסה תא הבקרה, שאליו מחוברת מערכת הביוב העירונית, מחויב להיות נמוך ב- 20 ס"מ לפחות מרום רצפת המקלט בתאי המקלחת או בתאי בתי הכיסא המזרחיים, לרבות במקום שמותקן בו מחסום רצפה.  חיבור מערכת הביוב במרתפו של התובע, עם מערכת הביוב העירונית היה נמוך ומתחת למינימום המותר, באופן לא תקין, לא חוקי ובניגוד לתקן"

נטען כי מערכת הביוב שבנה התובע בביתו היתה לא תקינה והוא נטל במידה סיכון והפגין זלזול וחוסר אכפתיות ולא נקט בכל אמצעי למניעת הנזק, למרות שיכול היה וחייב היה לעשות כן, ולו היה פועל כמתחייב מהוראות הדין ו/או מהיתר הבניה, לא היה נגרם לרכושו כל נזק.

הנתבעת מדגישה כי המרתף בביתו של התובע נבנה שלא בהתאם להיתר הבניה ועל כן, לטענתה, אין לו לבוא אל הנתבעת בטרוניה, מאחר ולטענת הנתבעת, על פי הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" לא יינתן סעד לאדם אשר תביעתו מסתמכת על מעשה אסור.

הנתבעת מוסיפה, כי לאחר קרות האירועים הנטענים, בתחילת 2009, פנה התובע אל הוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה לקבלת היתר התואם את המציאות אותה יצר קודם לכן ללא היתר בניה וכי יש בכך כדי להראות כי התובע הבין שבנה את המרתף בניגוד להיתר ואת מערכת הביוב שלא בהתאם להיתרים ולתקן מקובל וביקש לתקן את הליקויים.